איך ליצור יעדים בלתי אפשריים ולהשיג אותם
-
בעז קליינמן
- לחשוב אחרת
- 4 דקות קריאה
הרבה אנשים מוותרים מראש על מה שנראה להם כיעד בלתי אפשרי. יש לכך הרבה סיבות: סדר עדיפויות שגוי, פחד, ביטחון עצמי נמוך, סביבה לא תומכת, לוח זמנים שאינו מנוהל, עומס משימות לא סביר, חוסר תיאום עם שותפים, שמים את עצמנו אחרי כולם, מבטיחים הבטחות שלא נקיים ועוד.
אבל האם נכון להציב לעצמנו יעדים אשר נתפסים בעינינו כבלתי אפשריים?
התשובה הקצרה היא כן. בעולם שבו קל מאוד להיקשר למה שנוח ומוכר, לתת לזמן לשאוב אותנו למקום שבו אנחנו רגילים להיות, כל שינוי קטן עשוי להיתפס כרעידת אדמה של ממש. אבל מנגד, בכל פעם שאנחנו נוחתים בלי בחירה במקום חדש, בעיה רפואית, סיטואציה שמטרידה אותנו, אנחנו משתנים מיד.
החיים בקצה מחייבים אותנו להשתנות. זו בדיוק הסיבה שלצד תוכנית הדרגתית ומאפשרת חשוב להציב גם מטרות שנראות בלתי אפשריות. לא כדי להוכיח משהו לאחרים, אלא כדי ליצור כיוון ברור. כי פעמים רבות דווקא היעדים שנראים רחוקים הם אלה שעוזרים לנו לעשות את הדברים שאנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לאן שאנחנו באמת רוצים.
מה אנחנו רוצים
בכל הקשור לפעילות גופנית, לרוב האנשים יש דברים שהם היו רוצים. ירידה במשקל, להתחטב, לעלות במסת השריר, ריבועים בבטן, להוריד אחוז שומן באזור מסוים, לרוץ מהר יותר מרחק מסוים ועוד.
למה מה שאנשים רוצים נתפס כיעד בלתי אפשרי
כי בדרך כלל מדובר בנקודות שכואבות לנו. כשאדם סוחב כאב כזה במשך שנים רבות, היעד מתחיל להרגיש מחוץ לשליטה. משהו שאולי אנשים אחרים יכולים להשיג, אבל דווקא אנחנו לא.
בנוסף לכך, אנחנו נחשפים כל הזמן לאנשים שמגשימים בדיוק את אותם היעדים שאנחנו רוצים. זה יכול להיות מעורר השראה, אבל לפעמים זה בעיקר מגדיל את הפער שאנחנו מרגישים בינינו לבין המקום שאליו אנחנו רוצים להגיע.
נקודות מרכזיות:
- יעד שנראה בלתי אפשרי יכול להיות מנוע לשינוי, כל עוד מתחילים ממנו בצורה הדרגתית וריאלית
- רוב האנשים לא נכשלים בגלל חוסר רצון, אלא בגלל שנים של עומס, כאב והרגלים שקשה לשנות בבת אחת
- הדרך להשיג יעד גדול מתחילה באבני דרך קטנות שאפשר לעמוד בהן כבר בתחילת הדרך
- הצלחות קטנות מצמצמות בהדרגה את הפער בין המקום שבו אנחנו נמצאים לבין היעד שנראה בתחילה רחוק מאוד
- התמדה לאורך זמן היא זו שהופכת יעד שנראה בלתי אפשרי למציאות יומיומית
האם מה שאנחנו רוצים זה מה שאנחנו צריכים
לרוב המרחק בין מה שאנחנו רוצים לבין מה שאנחנו צריכים אינו גדול.
מה שאנחנו צריכים הוא הדרך. הדרך שבה נלך צעד אחרי צעד כדי לצמצם את הפער שנוצר במשך שנים של עומס, הזנחה או סדר עדיפויות אחר.
וכל שנה שעוברת בלי שנעשה את הצעד הראשון לא סוגרת את הפער. היא רק מרחיבה אותו.
איך להציב יעד ריאלי ובר השגה לצד יעד שנראה בלתי אפשרי
לפני הכול, אדם שמחליט להכניס פעילות גופנית לחיי היום יום שלו צריך להתחיל עם יעד ריאלי. משהו פשוט. הדרגתי. כזה שאפשר להתחיל איתו כבר עכשיו.
ובמקביל, להיות מספיק אמיץ להציב לעצמו גם יעד שנראה רחוק. יעד שמרגיש לפעמים אפילו לא מציאותי.
אבל מהרגע שמתחילים ללכת בדרך, משיגים הצלחות קטנות וחווים תחושת התקדמות, אותו יעד רחוק מתחיל להיראות אחרת. פתאום הוא כבר לא נראה כל כך בלתי אפשרי.
מתחילים להרגיש שהוא מתקרב.
כמה דוגמאות לתהליכים שהתחילו כבלתי אפשריים והפכו למציאות
1. גבר בן 48, בין עבודות, שלא התאמן קרוב לשלוש שנים, נמצא במרחק של 12 קילוגרם ממשקל תקין. החלטנו להתחיל פשוט. אימון כוח אחד בשבוע איתי ועוד שני אימוני ריצה עצמאיים לפי תוכנית הדרגתית לריצה של חמישה קילומטרים. בנוסף, תשומת לב לארוחות מסודרות ובחירה באוכל שעושה לו טוב יותר.
היעד שנראה אז בלתי אפשרי היה ירידה של 12 קילוגרם והתמדה בארבעה אימונים בשבוע. בנוסף לקיים אימונים בשעה חמש בבוקר, כדי להיות נוכח יותר בבית אחר הצהריים ובערב עם אשתו והילדים.
מה קרה בפועל? בתוך כשנתיים הוא ירד עשרה קילוגרם, השתתף במרוץ של חמישה קילומטרים והחל להתאמן לחצי מרתון. הוא אוכל מאוזן ומתמיד בארבעה אימונים בשבוע.
2. אישה כבת חמישים עם משרה תובענית מעולם לא התאמנה. לדבריה היא גם לא התחברה לרעיון של פעילות גופנית.
היעד הריאלי היה שני אימוני כושר בשבוע בבית עם מאמן אישי. להתחיל בהדרגתיות, בעומסים נמוכים ובהקשבה לגוף.
היעד שנראה בלתי אפשרי היה פשוט להתמיד בזה לאורך שנים ולייצר שיפור פרוגרסיבי הדרגתי.
התוצאה? יותר מחמש שנים של שני אימונים בשבוע. עלייה הדרגתית בעומסים, שילוב תרגילים מורכבים יותר, עבודה במים ואפילו קיקבוקס. והיא עדיין אומרת את אותו הדבר. היא לא נהנית בזמן האימון. אבל היא מאוד שמחה כשהאימון נגמר.
