איך לחשוב כמו מישהו שמתאמן ולא כמו מישהו שמנסה להתחיל
-
בעז קליינמן
- לחשוב אחרת
- 2 דקות קריאה
תודו בזה. אתם יודעים בדיוק מה צריך לעשות כדי להתחיל להתאמן. אתם מבינים שזה לא מסובך. אתם יודעים גם מה צריך להיות הצעד הראשון שלכם, אבל בכל פעם אני נתקל שוב ושוב באנשים שאומרים לי את הדבר הבא: “אני יודע מה צריך לעשות. אני פשוט לא מצליח להתחיל.”
חשבתי על זה הרבה. כי זו לא בעיה של ידע. וזו לא בעיה של רצון. אם כך, הבעיה טמונה עמוק בדרך שאותו אדם חושב על עצמו ואיך הוא תופס את האימון.
נקודות מרכזיות:
- הבעיה של רוב האנשים אינה חוסר ידע על אימונים, אלא הדרך שבה הם תופסים את עצמם ואת הקשר שלהם לפעילות גופנית.
- מי שמנסה להתחיל מתנהל מתוך מאבק פנימי ושאלות, בעוד שמי שמתאמן רואה באימון חלק טבעי מהזהות שלו.
- ההבדל האמיתי בין אנשים שמתמידים לבין אלו שנשברים אינו כוח רצון, אלא זהות והרגלי חשיבה.
- אימון שמפספסים אינו כישלון, אלא חלק טבעי משגרה ארוכה שבה פשוט חוזרים לפעולה.
- הרגע שבו מפסיקים לשאול “האם להתאמן?” ומתחילים לחשוב “מתי ואיפה?” הוא הרגע שבו מתחיל שינוי אמיתי.
קיימות שתי דמויות שונות
בכל סיפור יש אדם שמתאמן. ויש אדם שמנסה להתחיל להתאמן. שניהם יכולים לעשות בדיוק אותה פעולה, לקום בבוקר וללכת לחדר כושר. אבל מה שעובר להם בראש באותו רגע שונה לחלוטין.
מי שמנסה להתחיל שואל את עצמו: “איך אני ארגיש היום? האם יש לי זמן? האם זה שווה את כל הבלאגן הזה? מה יקרה אם אפספס?” מי שמתאמן לא שואל. הוא פשוט הולך. לא כי יש לו יותר כוח רצון. כי אצלו זו אפילו לא שאלה.
ההבדל הוא לא בהרגל. זו זהות.
כשאתם חושבים על עצמכם כמישהו שמנסה להתחיל, כל אימון הוא מאבק. כל אימון שמפוספס הוא כשלון. כל פעולה שוחקת. כל שבוע שאתם שוב לא מצליחים להתאמן יותר מפעם אחת או פעמיים מרגיש כמו סימן לכך שזה פשוט לא בשבילכם.
כשאתם חושבים על עצמכם כמישהו שמתאמן, אימון שמפוספס הוא פשוט אימון שמפוספס. זה לא אומר כלום עליכם. לא ראיה לחולשה. רק שבוע קצת שונה מהרגיל ועוד רגע אתם תחזרו לשגרה הקבועה שלכם.
ההבדל הזה הוא לא פסיכולוגי בלבד. הוא פרקטי לחלוטין. כי מי שמתאמן חוזר לפעולה ללא מאמץ כל פעם מחדש. מי שמנסה להתחיל מוצא שלל סיבות לדחות. תבחרו בזהות של האדם שאותו אתם רוצים להיות.
אז איך משנים את הדמות שלכם?
לא הכל יכול להיות תלוי ברגע של רצון או מוטיבציה. יש אנשים שמחכים לרגע הזה שנים ולא מגיעים. ברור שאתם לא צריכים תוכנית חדשה. הכל מתחיל ונגמר בהחלטה קטנה שמתקבלת פעם אחת.
ההחלטה הזו היא לא “אתחיל להתאמן”. ההחלטה היא “אני מישהו שמתאמן.” רצון ומוטיבציה באים ממקום של החלטה פנימית, כי כל מצב אחר הופך אותם לזמניים. אם זה נשמע לכם פשוט מדי, אתם צודקים. אבל כשאתם יוצאים לאימון הבא, שימו לב לשאלה שעוברת לכם בראש. אם היא “האם אני הולך היום להתאמן?” עדיין לא בחרתם בדמות הנכונה. אם השאלה היא “מתי ואיפה?” אתם כבר שם.
מי שמנסה להתחיל מחפש את הרגע הנכון. מי שמתאמן יודע שהרגע הנכון הוא עכשיו, גם אם הדברים לא יושבים בדיוק לפי איך שתכננתם או חשבתם.
