האם אני טיפוס של הכל או לא כלום?
אחד המכשולים הכי גדולים ששמתי לעצמי בחיי הוא לומר לעצמי ולהרגיש שאני אדם של הכל, או לאחרים שאני אדם של הכל או כלום. הייתי נוטה להזכיר לעצמי את הדברים הבאים:
“אם אני עושה משהו זה עד הסוף או שאני לא עושה דבר.”
“אני לא אוהב לעשות משהו בקטנה. או שאני עושה הרבה משהו ספציפי או שלא אצליח להתמיד.”
הבעיה היא שככל הנראה רובנו כאלה. אני נתקל באנשים כאלה כל יום. וכצפוי, אני לא זוכה לראות הרבה קורה בפועל ממה שאותם אנשים מבטיחים לעצמם. לרוב הם פשוט נעלמים. כן. זה היה גם התירוץ שלי. אחד הגדולים שבהם. אם הדבר הכי קטן לא הסתדר או לא התיישב במקום, הייתי מוותר, מתייאש ולבסוף מפסיק. הכי קל לומר שלכל דבר יש סיבה, ואם משהו לא הסתדר בדיוק כפי שחשבתי, אז כנראה שזה לא נועד להיות.